מרכז רוחני

לכל אחד מהמרכזים הרוחניים בהודו יש אופי וקו מסורת משלו. טירוּוָנאמלי (ארונאצ’לה) מייצגת את הנתיב הישיר ביותר, חסר־הצורה ביותר והפחות פולחני מכולם, נתיב חקירת־העצמיות, ששער הכניסה אליו הוא חניכה בדממה. הדבר בא על ביטויו באמירה הטמילית העתיקה: “לראות את צ’ידַמְבָּרַם, להיוולד בטירוּוָרוּר, למות בבֵּנָארֶס או אפילו רק לחשוב על ארונאצ’לה – יש בכך להבטיח שחרור”. “אפילו לחשוב”, היות שבנתיב הישיר אין הכרח בקשר גופני. לפיכך אין זה מקרי שהמהארישי עשה את טירוונאמלי ואת הר ארונאצ’לה הקדוש לביתו.

ArunaSpecial2_Deepam - Copy

המהארישי קרא לארונאצ’לה המרכז הרוחני של העולם. ‘אָרוּנָה’, שפירושו ‘אדוֹם, זוהר כאש’, אינו מסמל סתם אש המפיצה חוֹם; משמעותו היא ניָאנָה אַגְנִי, אש החוכמה, שאינה חמה ואינה קרה. ‘אָצָ’לָה’ פירושו ‘הר’. לפיכך ‘ארונאצ’לה’ משמעותו ‘הר החוכמה’.

טירוונאמלי, הממוקמת למרגלות ארונאצ’לה, היא עיר בגודל בינוני, המצויה כ־190 ק”מ דרומית־מערבית לצֶ’נַיי, ובטבורה מקדש גדול ומפואר. פסטיבלים שנתיים מסוימים מושכים אל טירוונאמלי המוני עולי רגל מכל דרום הודו. הדבר אמור בעיקר לגבי קַרְטִיגַי (הנקרא גם דִיפַּם), החָל בדרך כלל בנובמבר. באירוע הזה משׂוּאת ענק, הניזונה מחמאה מזוקקת (גְהִי), מודלקת עם ערב על פסגת ההר. בשרי רמנה אשרם החגיגות החשובות ביותר הן חגיגות לידתו (גָ’יַנְטִי) ופטירתו (אָרַדְהָנָה) של המהארישי, המתרחשות בתקופת ההיפוך החורפי ובאביב, בהתאמה.

בפּוּרָאנוֹת (כתבי הקודש הסנסקריטים העתיקים) יש סיפור על מקור היווצרו של ההר. פעם וִישְׁנוּ ובְּרָהמָא התווכחו ביניהם מי משניהם נעלה יותר. הוויכוח גרם לכאוס על פני האדמה, לכן האלים באו אל שיוָה וביקשו ממנו ליישב את המחלוקת. בו במקום התגלם שיוָה בדמות עמוד אור עצום, מתוכו בקע קול שהודיע כי מי שיוכל למצוא את קצהו העליון או את קצהו התחתון, הוא הנעלה בין השניים. וישנוּ לבש דמות חזיר בר וחפר עמוק באדמה בחיפוש אחר הבסיס, בעוד ברהמא לבש דמות ברבור והמריא לשחקים בחיפוש אחר הפסגה. וישנוּ נכשל במציאת בסיסו של עמוד האור, אך “בהתחילו לראות בתוך עצמו את האור האלוהי השוכן בלבבות כולם, הוא שקע במדיטציה תוך שיכחת הגוף הפיזי ואף בחוסר מודעות לעצמו, המחפש”. ברהמא ראה פרח כלשהו נישא באוויר ובמחשבה לנצח בעזרת תרמית, שב עם הפרח והכריז שקטף אותו על הפסגה.

 

Arunachala, Mountain of Light

וישנוּ הודה בכשלונו ופנה אל האל בדברי שבח: “אתה הוא ידע העצמיות. אתה אוֹם. אתה ההתחלה, האמצע והסוף של כל הדברים. אתה הכּל ומאיר הכּל”. הוא הוכרז נעלה בעוד ברהמא נחשף בתרמיתו והודה באשמתו.

באגדה הזאת מייצג וישנוּ את האינטלקט וברהמא את האגו, בעוד שיוָה מייצג את האַטמָה, הרוח.

הסיפור ממשיך עוד ואומר שהיות שעמוד האור היה מסנוור מדי לראייה, התגלם שיוָה כארונאצ’לה והכריז: “כפי שהירח שואב את אורו מן השמש, כך מקומות קדושים אחרים ישאבו את קדושתם מארונאצ’לה. זה המקום היחיד שבו לבשתי דמות זו לתועלתם של אלה המבקשים לסגוד לי ולזכות בהארה. ארונאצ’לה הוא אוֹם עצמו. אני אופיע על פסגת ההר הזה מדי שנה בחודש קַרְטיגַי, בצורת משׂוּאה מעניקת שלווה”. הדבר מתייחס לא רק לקדושתו של ארונאצ’לה עצמו אלא גם לעליונותם של תורת אַדְוַיטָה ונתיב חקירת־העצמיות, שארונאצ’לה הוא מרכזם. אפשר להבין את משמעות הדבר מאמירתו של שרי בהגוואן: “בסופו של דבר כל אחד חייב לבוא לארונאצ’לה”.