חסד
דבק: האם החסד אינו מתנה מאת הגורו?
בהגוואן: אלוהים, החסד והגורו זהים זה לזה, נצחיים ומהותם פנימית. האם העצמיות אינה מצויה בִּפנים כבר עכשיו? האם הגורו הוא זה שמעניק אותה על ידי מבטו? אם הגורו סבור כך, הוא אינו ראוי לשמו.
הספרים אומרים שיש כל כך הרבה סוגי חניכה – במגע יד, במבט עין ובהשפעה שכלית. הם גם אומרים שהגורו מקיים טקס כלשהו עם אש, מים, גָ’פָּה (שינון), מנטרות וכו’, וקוראים למצגים הפנטסטיים האלה חניכה, כאילו התלמיד נהיה בָּשל רק אחרי שהגורו מקיים את התהליכים הללו.
אם מחפשים את האינדיבידואל, לא מוצאים אותו בשום מקום. כך גם הגורו. כך גם דַקְשִׁינָאמוּרְטִי. מה הוא עשה? הוא היה שקט; התלמידים הופיעו לפניו. הוא נשאר שקט; ספקותיהם של התלמידים סולקו, כלומר, הם איבדו את זהויותיהם האינדיבידואליות. זוהי החוכמה האמיתית ולא כל גיבובי המילים המקושרים עימה בדרך כלל.
הדממה היא צורת העבודה העוצמתית ביותר. יהיו כתבי הקודש עצומים ותקיפים ככל שיהיו, הם כושלים ביכולתם להשפיע. הגורו מחריש, והשלווה מנצחת בּכּל. הדממה שלו עצומה ותקיפה יותר מכל הכתבים גם יחד. השאלות האלו מתעוררות בגלל ההרגשה שעל אף שאנו נמצאים פה כבר זמן כה רב, שמענו כל כך הרבה, התאמצנו כל כך ולמרות זאת דבר לא הוּשׂג. התקדמות העבודה בִּפנים אינה נראית לעין. למעשה הגורו מצוי בתוכך תמיד.
ד: האם בהגוואן מעניק חניכה?
ב: הדממה היא החניכה הטובה והעוצמתית ביותר. זה מה ששְׁרי דקשינאמורטי עשה. מגע, מבט וכו’ הם חניכה מדַרגה נמוכה יותר. הדממה משנה את לבבות כולם. אין גורו ואין תלמיד. האדם הנבער מבלבל בין גופו לבין העצמיות ולכן חושב את גופו של האחר לגורו. אך האם הגורו סבור שגופו הוא עצמיותו? הוא התעלה מעל הגוף. עבורו אין כל הבדלים. לכן הבּוּר אינו יכול להעריך כערכן את נקודות המבט של הגורו ושל התלמיד.
ד: גם וִיוֶקָאנַנְדָה אמר שהדממה היא צורת התפילה שקוֹלה הוא הרם ביותר.
ב: זה נכון, כי בשביל דממת התלמיד, דממתו של המורה היא ההנחיה רמת־הקוֹל ביותר. היא גם חסד בצורתו הגבוהה ביותר. כל צורות החניכה האחרות, כלומר: מגע, מבט וכו’, שאובות מן הדממה; על כן הן משניות. הדממה היא הצורה הראשונית. אם הגורו שָׁקט, דעתו של התלמיד מיטהרת מעצמה.
לאחר מכן קראו באוזני בהגוואן, מתוך היוֹגה וָאסִישְׁתְהָה, קטע העוסק בחניכה במבט וחניכה במגע. שְׁרי בהגוואן העיר: דקשינאמורטי נשאר בדממה כשהתלמידים ניגשו אליו. זוהי צורת החניכה הגבוהה ביותר. היא מכילה בתוכה את הצורות האחרות. בצורות החניכה האחרות יש לייסד יחסי סובייקט־אובייקט. בתחילה חייב להופיע הסובייקט ובעקבותיו יופיע האובייקט. אם שני אלה אינם בנמצא, כיצד יכול האחד להביט בשני או לגעת בו? חניכה בדממה היא המושלמת ביותר; היא כוללת מבט, מגע והנחייה. היא תטהר את האינדיבידואל בכל דרך אפשרית ותייצב אותו בממשות.
דבק: האם יכול אדם להפיק תועלת כלשהי משינון הברות (מנטרות) הנבחרות באופן אקראי?
בהגוואן: לא. הוא חייב להיות כשיר ויש לחנוך אותו למנטרות אלו.
המהארישי המחיש זאת באמצעות הסיפור הבא: המלך ביקר את ראש הממשלה שלו במעונו. שם נאמר לו שראש הממשלה עסוק כרגע בשינון מנטרות. המלך חיכה לו וכאשר נפגשו לבסוף, שאל אותו מה היו המילים ששינן. ראש הממשלה ענה שהמילים ששינן היו הקדושות מכל, מנטרת גָיַאטְרִי. המלך השתוקק שראש הממשלה יחנוך אותו למנטרה הזאת, אך ראש הממשלה התוודה על אי־יכולתו לתת לו חניכה. לכן המלך למד את המנטרה ממישהו אחר וכשפגש שוב את ראש הממשלה, דיקלם באוזניו את המנטרה וביקש לדעת אם אמר אותה כהלכה. השר אמר שהמנטרה נכונה, אך אין זה ראוי שהוא ישנן אותה. כשהמלך דחק בו שיסביר לְמה כוונתו, קרא השר למשרת שעמד בקירבת מקום והורה לו לאסור את המלך. המשרת סרב לפקודה. הוא חזר שוב על הפקודה אך למרות זאת המשרת לא ציית. המלך נתקף זעם וציווה על אותו אדם לאסור את השר, והדבר נעשה בו במקום. השר צחק ואמר שהמקרה הזה הוא ההסבר שהמלך ביקש. “הכיצד?” שאל המלך. השר ענה: “הפקודה היתה זהה וכן מבָצע הפקודה, אך הסמכות היתה שונה. כשאני ציוויתי, לא היתה לכך כל השפעה, אך כשאתה ציווית, היתה לכך השפעה מיידית. כך הדבר גם עם מנטרות.”
למר מֶקַיוֶר היה ריאיון עם שרי בהגוואן ובו דיבר על חניכה:
בהגוואן: מהי חניכה זו? החניכה היא מסוגים שונים: במילה, בראייה, במגע וכן הלאה.
מקייוור: החניכה של בהגוואן היא חניכה בדממה, הלא כן?
ב: כן, זוהי צורת החניכה הגבוהה ביותר.
מ: האם היא ניתנת ליישום רק לגבי נתיב החקירה?
ב: כל הנתיבים האחרים כלולים בנתיב החקירה.
לאחר הפוגה קצרה דיבר שרי בהגוואן על כך שאנשים המגיעים לכאן מוּבאים על ידי כוח מסתורי המטפל בצרכיהם. בזאת למעשה הסתיימה השיחה.
מ: כיצד מוצאים את הגורו?
ב: אלוהים, שהוא פנימי, מרחם בחסדו על הדָבֵק האוהב ומתגלם בהתאם לרמת התפתחותו של הדבק. הדבק חושב שהגורו הוא אדם ומצפה שיהיו ביניהם יחסים כמו בין שני גופים פיזיים. אך הגורו, שהוא אלוהים, או התגלמות העצמיות, פועל מבִּפנים, מסייע לאדם להיווכח בדרכיו השגויות ומנחה אותו בנתיב הנכון עד שהוא מממש את העצמיות בִּפנים.
מ: מה אפוא צריך הדבק לעשות?
ב: הוא צריך רק לפעול לאור מילותיו של המאסטר ולעבוד בפנים. המאסטר נמצא הן ‘בפנים’ הן ‘בחוץ’, וכך הוא יוצר תנאים שידחפו אותך פנימה ובו בזמן מכין את ה’פנימיות’ למשוך אותך אל המרכז. כך הוא מעניק דחיפה מ’בחוץ’ ומפעיל משיכה מ’בפנים’, כדי שתוכל להתייצב במרכז.
מ: מהו חסד הגורו? כיצד הוא מוביל למימוש העצמיות?
ב: הגורו הוא העצמיות. […] לפעמים אדם אינו שבע רצון בחייו ומכיוון שאינו מרוצה עם מה שיש לו, הוא מבקש למלא את תשוקותיו דרך תפילה לאלוהים וכו’. דעתו מיטהרת בהדרגה, עד שהוא מבקש לדעת את אלוהים, יותר כדי לקבל את חסדו מאשר בשביל להגשים את תשוקותיו הארציות. אז חסדו של אלוהים מתחיל להתגלות. אלוהים לובש צורת גורו ומופיע בפני הדבק, מלמד אותו את האמת ויותר מכך, מטהר את דעתו בעצם נוכחותו. דעתו של הדבק מתחזקת ואז מסוגלת לפנות פנימה. על ידי מדיטציה היא מיטהרת עוד ונשארת חסרת תנועה, ללא האדווה הקטנה ביותר. המרחב הרגוע הזה הוא העצמיות.
הגורו הוא הן ‘חיצוני’, הן ‘פנימי’. מ’בחוץ’ הוא דוחף את הדעת לפנות כלפי פנים; מ’בפנים’ הוא מושך את הדעת לעבר העצמיות ומסייע בהשקטתה. זהו חסד הגורו. אין כל הבדל בין אלוהים, הגורו והעצמיות.
אתה חושב שאפשר לכבוש את העולם בעזרת מאמציך שלך. כשאתה מתוסכל חיצונית ונדחף פנימה, אתה מרגיש: “הו! יש כוח שהוא נעלה על האדם!”
האגו הוא כמו פיל רב כוח שרק משהו חזק כמו אריה – הגורו – יכול להשתלט עליו, ובעצם מבטו גורם לאגו־הפיל לרעוד ולמות.
במועד הנכון תיווכח לדעת שתהילתך מצויה היכן שאתה חדל להתקיים. כדי לזכות במצב הזה עליך להכניע את עצמך. או אז המאסטר רואה שאתה במצב מתאים לקבלת הדרכה והוא מדריך אותך.
מ: כיצד אוכל לקבל הדרכה?
ב: החסד הוא העצמיות. גם אותו אין להשיג: אתה רק צריך לדעת שהוא קיים.
השמש היא אור בלבד; היא לא רואה שום חושך. אך אתה מדבר על החשיכה המסתלקת מפני האור המִתגבר. גם בורותו של הדבק, כמו אשליית החשיכה, נעלמת תחת מבטו של הגורו. אתה מוקף באור שמש; אך אם תרצה לראות את השמש, תצטרך לפנות לעברה ולהביט בה. כך גם החסד מתגלה על ידי נקיטת גישה נכונה, אף כי הוא מצוי כאן ועכשיו.
מ: האם החסד אינו יכול לזרז את הבשלתו של המחפש?
ב: השאֵר הכל בידי המאסטר. התמסר לו ללא מעצורים.
אחד משני דברים חייב להתקיים: הכנע את עצמך, כי אתה מכיר בקוצר ידך ובכורח להיעזר בכוח עליון; או רד לחקר סיבותיו של הסבל, לך אל המקור וכך התמזג בעצמיות. כך או כך תהיה חופשי מהסבל. אלוהים, או הגורו, לעולם לא ינטוש את הדבק המתמסר.
סוג ההנחיה העיקרי שניתן על ידי רמנה מהארישי היה הדממה, כפי שעשה זאת דקשינאמוּרטי בימי קדם. אושר אלוהי מילא את היושבים סביבו. בדממה הזאת התבהרו כל ספקותיהם של דבקיו ושאלותיהם נענו או התפוגגו וחדלו להתקיים. הדממה הזאת היתה ועודנה כוח דינאמי, נצחי ואוניברסלי בטבעו.